אני אתחיל במענה לתגובות לפוסט הקודם.
אלכס הציע תשובות נוספות לשאלה למחשבה, ותיקן טעות הקלדה שלי. תודה. ההערות אומצו. אלכס גם העיר שלא ברור לו מדוע חדשנות טכנולוגית לא יכולה לקרות ללא השפעתם של כוחות חברתיים. כדוגמה, הוא מצביע על העובדה שחידושים ישראליים רבים, לדוגמה צבאיים, מיוצאים לחו"ל. אני מבין את אי ההבנה, והיא תוצאה של העובדה שאני מגיש לכם תמצית של הפרק, ולא את כולו. הכוונה שלי הייתה שאם נבחן, לדוגמה, את הצלחת היצוא הבטחוני של ישראל, הצלחה זו היא תוצאה, בין השאר, של המצב הבטחוני בישראל, ושל התפיסה של מדינות אחרות את עוצמתה הצבאית של ישראל. יתרה מזו, ישנם כוחות פוליטיים וחברתיים חשובים שמעודדים צריכה של המוצרים הצבאיים האלו. אילו כוחות אלו לא היו פועלים, יתכן שהשוק למוצרים הבטחוניים האלו היה מצטמצם משמעותית.
הילה שאלה לגבי התיאוריה של רוג'רס ומדוע היא לא הוזכרה עדין. את צודקת. מודלים שונים שקשורים לדיפוזיה של חדשנות יטופלו ביחידה 7, אבל ייתכן שכדאי כבר להזכיר את המודל ביחידה 2.
בימים אלו סיימתי את הכתיבה של פרק ביחידה 1 שעסק בחדשנות מנקודת המבט של הפירמה הבודדת. המטרה של הפרק היא, שוב, לפרוש בפני הקוראים את המורכבות של החדשנות, ולסייג מעט את ה"הייפ" סביב חדשנות. בראשית הפרק נתקלים הקוראים בשתי פירמות שצריכות לקבל את ההחלטה האם לחדש או לא. אלו יצרניות רכב בשוק מאד מלאכותי, שעומדות בפני דילמת אסיר קלאסית: אם אחת מהן תשקיע בחידוש ספציפי, היא תשפר את מכירותיה על חשבון היצרנית המתחרה, אך אם שתיהן ישקיעו בחידוש, לא ישתנה מעמדן היחסי, המכירות לא ישתנו, ומלבד העובדה שהן השקיעו מיליוני דולרים בחידוש, מצבן ישאר ללא שינוי. דוגמה זו ממחישה לתלמידים את העובדה שעבור פירמות בודדות, הצורך לחדש הוא צורך תחרותי, ושללא תחרות הלחץ להשקיע בחידוש הוא נמוך. לעומת זאת, בסביבה תחרותית אין לפירמות ברירה אלא לחדש כדי לשמור על מעמדן. תודותי לד"ר ישי מעוז על הסיוע בבניית הדוגמה וחידוד הטיעון.
בהמשך הפרק התלמידים פוגשים את דילמת החדשנות מכיוון אחר, דרך סיפורן של שלוש פירמות. אחת מהפירמות היא חברת EMI (חברת המוזיקה הידועה) שהמציאה את הסורק הטומוגרפי הממוחשב, אך לא הצליחה לגרוף רווחים משמעותיים מהמצאה זו ששינתה את פני הרפואה המודרנית (אם כי הממציא כן זכה בפרס נובל...). הרווחים הלכו לפירמות אחרות, וכמובן לחולים שזכו לרפואה טובה יותר. הסיפור השני הוא סיפור ההצלחה העסקית של המחשבים האישיים של חברת י.ב.מ בשנות ה-80, הצלחה שלא התבססה על חידושים טכנולוגיים אלא על שימוש בטכנולוגיות קיימות, והעתקה של המצאות של חברות אחרות. הסיפור השלישי הוא סיפור ההצלחה של ממציאת הממתיק המלאכותי אספרטיים, שהצליחה להשיג רווחים עצומים על ידי שילוב של פטנט, סודות מסחריים ושיווק נכון. הלקח משלושת הסיפורים האלו הוא שרווחים מחידוש מגיעים לאו דווקא לפירמה המחדשת, אלא פעמים גם לחברות המחקות את החידוש, למתחרות, וללקוחות.
בשלב זה אני עובר לכתיבת תיאור קצר של החדשנות בישראל, "מדינת הסטארט אפ". ברוח הפרק עד כה, המטרה שלי היא להתגבר על ההייפ ולתת לקוראים תמונה מדויקת יותר של חדשנות בישראל. נכון לעכשיו, המקורות שלי הם:
1) נתונים השוואתיים של אינדקס החדשנות הגלובאלי מ-INSEAD
2) דו"ח ישראל 2028 של מוסד נאמן
3) זוג מאמרים של חוקרים ישראליים: Lach, Shiff, and Trajtenberg, 2008; Halevi-Davidov and Tishler, 2008
4) דו"ח בנק ישראל
אם יש לכם הצעות למקורות נוספים, אשמח לשמוע. אני מקווה להתחיל את הכתיבה בימים הקרובים.
לסיום, חוקרי החדשנות ביניכם עשויים להתעניין ב-CFP המסקרן הזה שנשלח על ידי פרופ' דב תאני.
עד כאן להפעם. כרגיל, אשמח לשאלות, תגובות והצעות.
אלכס הציע תשובות נוספות לשאלה למחשבה, ותיקן טעות הקלדה שלי. תודה. ההערות אומצו. אלכס גם העיר שלא ברור לו מדוע חדשנות טכנולוגית לא יכולה לקרות ללא השפעתם של כוחות חברתיים. כדוגמה, הוא מצביע על העובדה שחידושים ישראליים רבים, לדוגמה צבאיים, מיוצאים לחו"ל. אני מבין את אי ההבנה, והיא תוצאה של העובדה שאני מגיש לכם תמצית של הפרק, ולא את כולו. הכוונה שלי הייתה שאם נבחן, לדוגמה, את הצלחת היצוא הבטחוני של ישראל, הצלחה זו היא תוצאה, בין השאר, של המצב הבטחוני בישראל, ושל התפיסה של מדינות אחרות את עוצמתה הצבאית של ישראל. יתרה מזו, ישנם כוחות פוליטיים וחברתיים חשובים שמעודדים צריכה של המוצרים הצבאיים האלו. אילו כוחות אלו לא היו פועלים, יתכן שהשוק למוצרים הבטחוניים האלו היה מצטמצם משמעותית.
הילה שאלה לגבי התיאוריה של רוג'רס ומדוע היא לא הוזכרה עדין. את צודקת. מודלים שונים שקשורים לדיפוזיה של חדשנות יטופלו ביחידה 7, אבל ייתכן שכדאי כבר להזכיר את המודל ביחידה 2.
בימים אלו סיימתי את הכתיבה של פרק ביחידה 1 שעסק בחדשנות מנקודת המבט של הפירמה הבודדת. המטרה של הפרק היא, שוב, לפרוש בפני הקוראים את המורכבות של החדשנות, ולסייג מעט את ה"הייפ" סביב חדשנות. בראשית הפרק נתקלים הקוראים בשתי פירמות שצריכות לקבל את ההחלטה האם לחדש או לא. אלו יצרניות רכב בשוק מאד מלאכותי, שעומדות בפני דילמת אסיר קלאסית: אם אחת מהן תשקיע בחידוש ספציפי, היא תשפר את מכירותיה על חשבון היצרנית המתחרה, אך אם שתיהן ישקיעו בחידוש, לא ישתנה מעמדן היחסי, המכירות לא ישתנו, ומלבד העובדה שהן השקיעו מיליוני דולרים בחידוש, מצבן ישאר ללא שינוי. דוגמה זו ממחישה לתלמידים את העובדה שעבור פירמות בודדות, הצורך לחדש הוא צורך תחרותי, ושללא תחרות הלחץ להשקיע בחידוש הוא נמוך. לעומת זאת, בסביבה תחרותית אין לפירמות ברירה אלא לחדש כדי לשמור על מעמדן. תודותי לד"ר ישי מעוז על הסיוע בבניית הדוגמה וחידוד הטיעון.
בהמשך הפרק התלמידים פוגשים את דילמת החדשנות מכיוון אחר, דרך סיפורן של שלוש פירמות. אחת מהפירמות היא חברת EMI (חברת המוזיקה הידועה) שהמציאה את הסורק הטומוגרפי הממוחשב, אך לא הצליחה לגרוף רווחים משמעותיים מהמצאה זו ששינתה את פני הרפואה המודרנית (אם כי הממציא כן זכה בפרס נובל...). הרווחים הלכו לפירמות אחרות, וכמובן לחולים שזכו לרפואה טובה יותר. הסיפור השני הוא סיפור ההצלחה העסקית של המחשבים האישיים של חברת י.ב.מ בשנות ה-80, הצלחה שלא התבססה על חידושים טכנולוגיים אלא על שימוש בטכנולוגיות קיימות, והעתקה של המצאות של חברות אחרות. הסיפור השלישי הוא סיפור ההצלחה של ממציאת הממתיק המלאכותי אספרטיים, שהצליחה להשיג רווחים עצומים על ידי שילוב של פטנט, סודות מסחריים ושיווק נכון. הלקח משלושת הסיפורים האלו הוא שרווחים מחידוש מגיעים לאו דווקא לפירמה המחדשת, אלא פעמים גם לחברות המחקות את החידוש, למתחרות, וללקוחות.
בשלב זה אני עובר לכתיבת תיאור קצר של החדשנות בישראל, "מדינת הסטארט אפ". ברוח הפרק עד כה, המטרה שלי היא להתגבר על ההייפ ולתת לקוראים תמונה מדויקת יותר של חדשנות בישראל. נכון לעכשיו, המקורות שלי הם:
1) נתונים השוואתיים של אינדקס החדשנות הגלובאלי מ-INSEAD
2) דו"ח ישראל 2028 של מוסד נאמן
3) זוג מאמרים של חוקרים ישראליים: Lach, Shiff, and Trajtenberg, 2008; Halevi-Davidov and Tishler, 2008
4) דו"ח בנק ישראל
אם יש לכם הצעות למקורות נוספים, אשמח לשמוע. אני מקווה להתחיל את הכתיבה בימים הקרובים.
לסיום, חוקרי החדשנות ביניכם עשויים להתעניין ב-CFP המסקרן הזה שנשלח על ידי פרופ' דב תאני.
עד כאן להפעם. כרגיל, אשמח לשאלות, תגובות והצעות.
